top of page

שירים לניבי

Costa da Morte

מעמקים

 

כַּמָּה אַכְזָר הוּא הַיָּם
שֶׁלֹּא מַתִּיר לְגַלָּיו לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף
כַּמָּה נוֹרָאִים הַזְּרָמִים
שֶׁבּוֹלְעִים
.
אַל נָא תִּטְבַּע, אוֹר פְּנִינִי בּוֹהֵק
בַּמַּעֲמַקִּים.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

ילדי

בִּנְבִיחָה רַכָּה

הוּא אָמַר:

אַתְּ יוֹדַעַת, הוֹרִים

לִפְנֵי שֶׁמְּבִיאִים יְלָדִים

לָעוֹלָם

צְרִיכִים לְגַדֵּל

כְּלָבִים

אוֹ לְפָחוֹת, חֲתוּלִים

כְּשֶׁפָּסַק, עֲדַיִן קִוְּתָה

הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי

שֶׁיִּשְׁמַע אֶת הַיְּלָלָה

מתוך: "יללות ונביחות"

נ' שירה

אֲנִי יָכוֹל לִסְבֹּל

כְּשֶׁאַתְּ מַרְעִיפָה נְשִׁיקוֹת

מוּכָן לִשְׁתֹּק

כְּשֶׁאַתְּ מְחַלֶּקֶת פְּקֻדּוֹת

אֲבָל לְהוֹשִׁיב אוֹתִי מוּלֵךְ

וּלְהַקְרִיא לִי שִׁירָה?!

זֶה מָה שֶׁעוֹשֶׂה לִי נְשִׁירָה!

מתוך: "יללות ונביחות"

 


כַּמָּה זְמַן אֲנָשִׁים מְבַזְבְּזִים
כְּדֵּי לְהַרְוִיחַ זְמַן

וְלָךְ, יֵשׁ רַק רֶגַע

אֶחָד

שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בָּךְ

עַכְשָׁו

בְּעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת

מְלֵא יֹפִי מְלֵא מַשְׁמָעוּת

עיניים שלי

 

אֶפְשָׁר לָנוּחַ, לְהִסְתַּכֵּל
לַצְּבָעִים בָּעֵינַיִם
לְהָבִין שֶׁאֵין מַשְׁמָעוּת לַיֹּפִי
אַךְ גַּם לֹא לַכִּעוּר

לְחַכּוֹת. לִסְפֹּר שָׁנִים,

חֳדָשִׁים, דַּקּוֹת...

מתוך: "יללות ונביחות"

Niv

בין שִׁכחה לזיכרון

בֵּין שִׁכְחָה לְזִכָּרוֹן

מָה הָיִיתִי

בּוֹחֶרֶת

לִחְיוֹת יוֹם יוֹם

אֶת הַהוֹוֶה – כְּאִלּוּ עָבָר

לְהִתְרַפֵּק עַל זִכְרוֹנוֹת הֶעָתִיד

לְהֵרָטֵב בַּגֶּשֶׁם

אוֹ לְחַכּוֹת

לִבְרִיאַת הָעוֹלָם

וּבְךָ

לְהִתְבּוֹנֵן לָנֶצַח

לֶאֱהֹב

עַתָּה זֶה כָּל מָה שֶׁאַתָּה

[תפוזים סגולים]

אור בקצה הזנב

הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה
מִתְבּוֹנֶנֶת מֵרָחוֹק
בַּדֻּבָּה הַקְּטַנָּה
מְחַפֶּשֶׂת
אֶת כּוֹכַב הַצָּפ
וֹן

פָּעוֹט מִתְנַדְנֵד
עַל עַרְסָ
ל יְרֵחִי
מְדַקְלֵם שִׁיר עֶרֶשׂ
לְכָל הַשָּׁמַיִם
שֶׁנִּבְרְאוּ בִּשְׁבִילוֹ

אַלְפֵי כּוֹכָבִים

מוֹצְצִים בַּלַּיְלָה

אֶת אוֹר הָאוֹר

אֶחָד שֶׁנּוֹפֵל לְקֶרֶן

זָוִית, מֵאִיר לֶחָתוּל
אֶת קְצֵה זְנָבוֹ

מתוך: "יללות ונביחות"

שירים לאבא

טקס הקיפול

תַּחְזֹר לְעוֹד שָׁנָה, אוּלַי שְׁנָתַיִם

תֵּשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן מוּל הַמָּרָק וּתְמַלְמֵל

הוֹ חַ'לְתִּי רָחֵל, חַ'לְתִּי לוּנָה

וְאֶת הַמִּמְחָטָה תַּחְלִיק וּתְקַפֵּל

לִשְׁנַיִם וְעוֹד שְׁנַיִם וְעוֹד שְׁנַיִם

(לְחַשֵּׁב אֶת הַקְּמָטִים שָׁנִים עוֹד נִדָּרֵשׁ)

בְּכֹבֶד רֹאשׁ, תַּכְנִיס לַכִּיס

רַק לְמִקְרֶה שֶׁיַּעַבְרוּ חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ

יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה וְזוּג עֵינַיִם

וְדִמְעָה שֶׁחָמְקָה מֵהָאֵד הַמַּהְבִּיל.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

קידוש

 

בַּיּוֹם שֶׁאָבִי מֵת

אָחִי אָמַר עָלָיו קַדִּישׁ.

כִּפַּת תְּכֵלֶת נֶעֶלְמָה

בְּאֹפֶק אַרְגָּמָן

וּשְׂפַת רָקִיעַ נָשְׁקָה

לִגְבִיעַ אֲדָמָה.

בְּדִמְמַת שְׁקִיעָה

רַק בַּת קוֹל רָחֲשָׁה:

סָבְרֵי מָרָנָן

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

וְכָל צִבְעָם.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בּוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות: סַבְרִי מָרָנָן (לחיים)


בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (אמן)

אבא
ספר הקידוש

מפה לשם

פַּעַם הַשְּׂמִיכוֹת הָיוּ כְּבֵדוֹת

וְהַשֵּׁנָה הָיְתָה קַלָּה

חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי עָפָה מִפֹּה לְשָׁם

וְרָאִיתִי אֶת אַבָּא נוֹסֵעַ בַּכְּבִישִׁים

עַל וֶסְפָּה

קוֹשֵׁר אוֹתִי אֵלָיו מֵאָחוֹר

שֶׁלֹּא אֶפֹּל מִשָּׁם

לְפֹה.

הַיּוֹם, הַלֵּילוֹת חוֹנִים.

חֲלוֹמוֹת אֲזוּקִים בַּעֲבַר דְּרָכִים

וְהַשְּׂמִיכוֹת, כָּל כָּךְ קַלּוֹת.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

לסבתא רחל

אם הדרך

 

הַכְּאֵב אֵינוֹ יַחֲסִי, וְהַסֵּבֶל

אֵינוֹ נָתוּן בְּמַחֲלֹקֶת.

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עוֹמֵד הַבַּיִת

שֶׁל סַבְתָּא רָחֵל, פָּתוּחַ לְכֻלָּם –

הִיא לֹא מַצִּיבָה מִשְׁוָאוֹת

וְאֵין לָהּ מֻשָּׂג

מָה פֵּרוּשׁ הִתְפַּלְּגוּת נוֹרְמָלִית

אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְדֹּד

הֶבְדֵּלִים בֵּין קְבוּצוֹת

אוֹ לִקְבֹּעַ אֶת רָמַת הַמֻּבְהָקוּת

שֶׁל רְגָשׁוֹת

שֶׁאֵינָם – מִשְׁתַּנִּים.

הִיא גַּם לֹא יוֹדַעַת לְחַשֵּׁב

כַּמָּה שָׁוִים שְׁנֵי יְלָדִים לְעֻמַּת מִילְיוֹן

אַךְ בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט

זוֹכֶרֶת דָּבָר אֶחָד – אִבַּדְתִּי שְׁנַיִם

פֹּה, בַּמַּעְבָּרָה.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

רחל

 

סַבְתָּא רָחֵל הָיְתָה לוֹקַחַת סֹלֶת –

הַמִּסְנֶנֶת הַגְּדוֹלָה לְחוּצָה בְּבִטְחָה אֶל בִּטְנָהּ

בְּתֵאוּם מֻפְלָא, מְטַפְטֶפֶת

מַיִם בְּיָדָהּ הָאַחַת

וּבְיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה מְפֹרֶרֶת וּמְעַסָּה.

כָּךְ, בְּיַד מְשׁוֹרֶרֶת וּבִתְּנוּעָה מַתְמֶדֶת

מְעַסָּה

וּמְפֹרֶרֶת

עַד שֶׁהִכִּירָה יָדָהּ כָּל גַּרְגִּיר

וְגַרְגִּיר, עַד שֶׁכָּל פֵּרוּר – בָּרוּר.

לֹא פֶּלֶא 

שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מִתְגַּעְגַּעַת

לְשִׁירִים

הַנִּכְתָּבִים

כִּבְיָמִים אֲחֵרִים.

מתוך: "איך זה שהמים שקטים"

סבתא רחל
bottom of page